זה היה בוקר שגרתי לגמרי בשבילי
עשיתי את דרכי לעבודה ( אחוזת הספא יערות הכרמל), בכביש הכל כך פסטורלי- עמוק עמוק בתוך יערות הכרמל.
שמש, ציוצי ציפורים… נסעתי בלי לדעת שזו תהיה משמרת שתחרט חזק בזכרוני עד עצם היום הזה.
זה היה הטיפול האחרון למשמרת שלי.
הגיעה אליי מטופלת מחו"ל, אישה באמצע שנות ה-40 לחייה, לטיפול שוודי, הכל נראה נורמטיבי לחלוטין.
עשיתי את כל הסידורים מסביב כפי שעשיתי אלפי פעמים והתחלתי לטפל בה.
ואז קרה משהו שמעולם לא קרה לי עם אף מטופל/ת- לא משנה היכן נגעתי- כאב לה! לא משנה באיזו עוצמה ניסיתי להקל עליה- כאב לה! גייסתי את כל הרגישות וההקשבה שלי על מנת להנעים את הטיפול בה ועדיין- כאב לה!
לא הבנתי מה קורה פה?!
אישה בריאה בד"כ, לא עשתה שום דבר חריג בימים האחרונים והכל פשוט כואב לה…
בסבלנות וברגישות רבה הגענו לחלק המפנק ביותר – עיסוי צוואר וראש- בנקודה זו מרבית מטופליי כבר "המריאו" לאטמוספרה אחרת אבל לא היא, במקום זאת היא פרצה בבכי היסטרי, ולא יכלה לעצור.
החזקתי את ראשה בשתי ידיי, נשמתי ואמרתי לה " זה בסדר, תני לדמעות לצאת, יש סיבה שהן יוצאות עכשיו, אני פה !"
לאחר כמה דקות מאוד אמוציונליות היא לבסוף נרגעה, ליוותי אותה ללובי ונפרדו דרכנו בלי להחליף מילה.
הרגשתי תחושה עמוקה של התרוממות רוח, שכל השנים שהשקעתי בלמידה ופרקטיקה הובילו אותי לנקודה הזו שבה הצלחתי לגעת לא רק בגוף אלא גם בנפשה של אותה אישה.
זה לא פאנץ ליין חברים, מסתבר שאותה אישה השאירה לי מכתב בקבלה של הספא. את אותו מכתב אני קיבלתי לידי בדרכי החוצה בסיום המשמרת.
במכתב זה נכתב וידוי רגשי קשה מאוד, סוד אפל ועמוק, שאותה אישה נושאת בתוכה תקופה מאוד ארוכה בלי לספר לנפש חיה.
היא כתבה שהיא לא יודעת למה היא בחרה לשתף דווקא אותי, אבל מרגישה שזה הדבר הנכון לעשות.
עצם השיתוף גרם לה להוריד סלע רגשי ענק שלחץ עליה כל כך הרבה זמן.
לכאן נכנס המשפט המדהים שהטביע ד"ר הנרי מאודסלי -פסיכיאטר אנגלי פורץ דרך
" רגש שלא בא לידי ביטוי בדמעות, גורם לאיברים אחרים לבכות"
תחשבו על זה רגע, הכאב הרגשי של אותה אישה, שלא בא לידי ביטוי בדמעות גרם לכל הגוף שלה לכאוב!
לכל אחד מאתנו יש סיפורים או דברים שהוא "שומר בבטן". רבים לא יודעים כי הבטן יכולה להכיל עד נקודה מסוימת, ומשם הכל מתחיל "לגלוש" .
מוזמנים לקרוא על "לספר ולשחרר" ולהרשות לעצמכם להוריד את הסלע הרגשי שמעיק עליכם.
