אז אני יושב לי וחושב על סיום שנת 2020
מודה שזו הייתה השנה הכי קשה בחיי,
קורונה, סגרים, אובדן השגרה וכמעט השפיות*
איבדתי את אבי למחלת הסרטן אחרי מאבק ממושך*
איבדתי את מקום עבודתי בתחילת החודש, בשיא תקופת הקורונה*
התחלתי להרגיש שאני מאבד את עצמי…
כמטפל וכאדם שעבר המון תהליכים רגשיים/ רוחניים / פסיכולוגיים
כל הזמן שמעתי את הקול הפנימי שלי מדקלם לי את פניני חוכמה וקלישאות ששמעתי לפני המון שנים
"כל דבר לטובה"
"לכל דבר שקורה יש סיבה"
"היקום מכוון אותנו בדרכים נסתרות"
"בכל קושי יש מתנה נסתרת רק צריך לראות אותה"
בהתחלה לא יכולתי להקשיב או לראות, איזה טוב יש בכל מה שקרה?!
אך עם הזמן כשהאבק שקע, יכולתי להרים את עיני מעל קו המים ולהתחיל להבין טוב יותר את המשמעות העמוקה של משפטים אלו
נכון, כשמאבדים אדם אהוב כל כך, נפער בך בור שקשה למלא
אבל זה דרבן אותי לחקור את נושא החיים אחרי המוות במטרה לקבל תשובות, וקיבלתי חלקית
*שלכל אחד מאתנו קיימת תוכנית ידועה מראש, מתי נולדים ומתי נפטרים
*עזיבתו של אדם אהוב היא בחירה – קשה ככול שתהיה על הסובבים – היא בחירתו והעובדה שהוא לא סובל ומוקף בכל אלו שהוא בעצמו איבד נותנת קצת נחמה
*מצבו של אבי ז"ל אילץ אותי להתמודד וללמוד לעומק את הקשר בין הרגשות וכיצד הם באים לידי ביטוי במחלת הסרטן, בזכות למידה זו זכיתי להשלים חתיכה חסרה בפאזל ההכשרתי שלי כמטפל על מנת לעזור לאחרים ולאתר מהר ומדויק יותר את המקור הרגשי לקונפליקט.
*ההתמודדות הבירוקרטית שחיכתה לנו אחרי פטירתו לימדה אותי סבלנות, עורך נשימה ושלאט לאט דברים בסוף כן מסדרים.
אובדן מקום עבודתי היה בשבילי אותה בעיטה בישבן לקדם את החלום שלי ולטפל במלא העוצמה.
שלא תחשבו שלא הייתי בשוק בשבועות הראשונים, גם לי עברה המחשבה שהשנה הזו לא יכולה להיות יותר גרוע והנה גם זה קרה.
נכון לעכשיו אני מאוהב במה שאני עושה, אני קם בבוקר עם חדווה לעזור ולתת שירות בדרך הכי טובה שאני מכיר. ואין תחליף לתחושת הסיפוק האדירה כשטיפול מצליח ואדם כאוב חוזר לשגרת חייו במהירות.
הישיבה בבית בסגרים אילצה אותי לעצור, לנוח, לדייק את עצמי, להקשיב לגופי ונשמתי.
וזה מה שאני מאחל לכולכם השנה!!!!
קחו את ההזדמנות הזו, את השנה הזו שבה מרוץ העכברים של החיים היום עומד מלכת, הקשיבו והרגישו מה גופכם לוחש ומה נשמתכם משוואת לו.
ותזכרו השעה הכי חשוכה בלילה היא לפני הזריחה
מאחל לכולנו שנת 2021 עוצמתית
